איור מס' 33: נר חמישי של חנוכה

 

איור בפוטושופ, מבוסס על סקיצת עפרון
לנר הזה חזרתי לסגנון אישי שלי.
 אז עברנו כבר את רב החג..אני בבית עם הילדים, וב"ה אני נהנת מאוד. כיף לבלות בחברתם. בקור הזה ובלי רכב, אנחנו לא יוצאים ממש מחוץ לישוב..במקום זה, אנחנו עסוקים בבית. משלבים בין ה"נחוץ"- סידור הבית- והכיף- יצירות, הכנת סופגניות, משחקים (מה שמסביר את החלק הראשון.. לא יואמן איך שלוש ילדים מתוקים יכולים להפוך סלון אחד. בזמן  קצר וביסודיות.. ולא, אנחנו לא משפחה מסודרת במיוחד.. אתגר מפני עצמו). אני חושבת שעצם העובדה שלא חייבים להזדרז למסגרת, כבר נותן לכולנו תחושה טובה.. רק תסבירו לי בבקשה למה בימי חופש הם הולכים לישון בשעה תשע פלוס ובכל זאת לא קמים מאוחר משש וחצי בבוקר? ובימי חול, אני מגרדת אותם מהמיטה לקראת שבע, למרות שהם הולכים לישון בשעה שמונה וקצת? חברתי טוענת, שזה מפני שהם לא רוצים להפסיד את הזמן של החופש..חבל! מה דעתכם על הטיעון הזה..? :) אני בכל אופן מאד הייתי שמחה אם לא היו מעירים אותי לפני..שמונה, נניח. :P
 האתגר העיקרי כעצמאית הוא למצא זמן לעבודה. ללשבת לאתגר הזה, למשל. לכן אני מוצאת את עצמי ערב אחרי ערב..או, ליתר דיוק..לילה אחרי לילה..יושבת עד השעות המאוחרות מול המחשב, כדי להספיק קצת. משהו. נכון, חלק מזה הוא גם כי אני טיפוס שזקוקה לקצת "שקט עם עצמי". בלי שמישהו ידבר איתי, בלי שאני חייבת לתת התיחסות. בעיקר אחרי יום גדוש עם המתוקים שלי. חייבת את זה לאיזון הנפשי שלי..
 אז אני הולכת לישון אחרי חצות ויותר מזה כל לילה.. וכאמור, יש מי שדואג להעיר אותי בבוקר.. 
 אבל ב"ה, אני חייבת להודות על נס חנוכה פרטי שלי , או בעצם, שניים: אחד- למרות העייפות, אני מסוגלת לתפקד בסבלנות עם החבר'ה שלי. ושתיים..הם יודעים לשחק יפה ביחד והתארגן בבוקר לארוחת הבוקר בעצמם. מה שנותן לי עוד כמה דקות של נימנומים..
 ותוך כדי כתיבת השורות האלה, אני מזכירה לעצמי את כל העובדות האלה..בעיקר לאור הרצון שלי לסיים 3 איורים שהתחלתי לאתגר שלי..שהם קצת יותר מעורכבים מאשר הנרות...ושמתקדמים לאט יותר ממה שקיוותי. נושמת עמוק..עוד מעט, מבטיחה לעצמי. ביום שני. חוזרים לשגרה ולבקרים הפנויים. ובינתיים אני אהנה מהאורות המתוקים שלי..

המשך חנוכה שמח!


#אתגר_100_איורים

וככה נראה הקאבר בנר החמישי