איור מס' 37:
זאת חנוכה... או לפעמים, החגיגה נגמרת
סקיצה בעפרון על נייר, עבודה בפוטושופ
האיור הזה ישב לי בראש מהרגע בו תכננתי את שמונת נרות חנוכה. בחרתי לאייר את הרגע שאחרי המסיבה..אחרי הריקודים, השירים, ההתלהבות ומחיאת הכפיים.כהכתר עם הנר כבר קצת עקום, הצמה קצת התפזרה, הפה והידיים מרוחים בריבה ואבקת סוכר..והלב שלנו, ההורים, מלא באהבה וגאווה ושנדמה לנו, שהסופגניות טפלות לאומת המתיקות של הילדים שלנו..
רק מה..אחרי שסיימתי אותו, הרגשתי שהוא לא שייך לאוסף הנרות שלי. למרות שהכוונה הייתה להביא פן נוסף של נרות..הלא הוא הילדים שלנו.
אז כנראה לילדונת הזאת מגיע מקום יחודי משלה.
והאמת- לא ככה כל הילדים שלנו?
אז האיור הזה מוקדש לילדינו. ביני ובין בעלי יוחאי יש בלי עין הרע מספר ילדים כמספר נרות חנוכה. שני בנים בוגרים שלו, שלוש בנות בגרות(או כמעט בוגרות :) ) שלי..ושלושה ילדים שלנו יחד. ברוך ה'!
ומפני שחג חנוכה הוא גם חג הודיה..הזדמנות נפלאה להגיד תודה על כל אחד ואחת מהם. כל אחד הוא "נר" מיוחד במינו, עם הכשרונות, החן והאור המיוחד בו הוא מאיר את העולם.
אז בורא עולם- תודה! תודה על איילת לאה, ליאת מירב, נועה אוריה, רעיה, עינב, ישי ציון, מאיד דוד ושלמה!
תודה שראית לנכון שאנחנו נהיה הורים שלהם, בצורה כזאת או אחרת. תודה שאנחנו זוכים ללוות אותם, להדריך אותם ובעיקר..לאהוב אותם.
תודה על הדאגות והנחת, התפילות והשמחה.
תודה על שמונה "נרות" מופלאים ומאירים!
שנזכה לרוות מהם נחת בבריאות טובה (שלהם ושלנו) ורוב שמחה!
אמן על כל ילדי ישראל!
וככה נראה הקאבר בנר השמיני
לקאבר עצמו החלטתי לעשות משהו שונה.
לא ממש איור- יותר משחק בטיפוגרפיה.
או קליגרפיה ממוחשבת, אם תרצו. מניחה את זה כאן, להשלמת הסדרה.
